השאלה הראשונה שאני מקבל מהורים בגבעתיים היא כמעט תמיד אותה שאלה, ולרוב היא נשאלת בחצי התנצלות: "תשמע, יש לנו סלון קטן. אתה בטוח שזה יעבוד?"
אחרי אלפי מופעים אני יכול לומר לכם בביטחון מלא: הסלון שלכם כמעט תמיד גדול ממה שאתם חושבים - אבל הוא בטח מסודר לא נכון. וזה הפער האמיתי. ראיתי דירות של 65 מטר שבהן המופע עבד מושלם, וראיתי סלונים ענקיים שבהם חצי מהילדים לא ראו כלום, כי אף אחד לא חשב על קווי ראייה.
גבעתיים היא אחת הערים הצפופות בישראל. הרבה בניינים ותיקים בבורוכוב ובגבעת רמב"ם, קומות שלישיות בלי מעלית, סלונים שתוכננו בשנות השישים, וחנייה שהיא ספורט תחרותי. את כל זה אני מכיר טוב. במאמר הזה אתן לכם בדיוק את מה שצריך כדי שהמופע בדירה שלכם יעבוד - כולל הדברים שאף אחד לא אומר לכם.
כמה מקום באמת צריך? המספרים האמיתיים
בואו נוריד את זה מהאוויר. מה שאני צריך זה שטח עמידה של כשני מטר על שני מטר - זה הכול. הבמה שלי היא לא במה, היא פינה בחדר.
השטח שכן צריך תכנון הוא המקום שבו הילדים יושבים, וזה מחושב אחרת ממה שנדמה:
| מספר ילדים | שטח ישיבה מומלץ | סידור מומלץ |
| עד 12 | כ-6 מטר רבוע | חצי גורן אחד על הרצפה |
| 13 עד 20 | כ-10 מטר רבוע | שתי שורות בחצי גורן, קטנים מקדימה |
| 21 עד 30 | כ-14 מטר רבוע | שלוש שורות, מבוגרים בעמידה מאחור בלבד |
| מעל 30 בדירה | עדיף מרחב אחר | מועדון בבניין, חצר או חדר שכור |
הילדים יושבים על הרצפה, וזה לא פשרה - זה עדיף. ילדים על הרצפה יושבים צפוף, רואים טוב, ולא נופלים מכיסאות. כיסאות בדירה קטנה הם בזבוז מקום.
הטעות שכמעט כל הורה בגבעתיים עושה
וכאן התובנה המקצועית שאני מבקש שתיקחו מהמאמר הזה, כי היא זו שמכריעה:
רוב ההורים מפנים את הסלון לאורך. צריך לפנות אותו לרוחב.
הנטייה הטבעית היא להעמיד את הקוסם בקצה החדר הצר, ואת הילדים לאורך החדר. התוצאה: הילד בשורה הרביעית נמצא שבעה מטר ממני, רואה גב של ילד אחר, ומתחיל להשתעמם אחרי תשע דקות. במופע קסמים המרחק הורג את הקסם - כל הפואנטה היא שהילדים רואים את היד מקרוב.
הסידור הנכון הוא הפוך: אני נעמד בצד הרחב או בפינה, והילדים יושבים בחצי גורן רחב וקצר. ככה ילד בשורה השלישית נמצא שלושה מטר ממני ולא שבעה. אותו חדר בדיוק, פי שתיים יותר קסם.
שלוש פעולות שממש עוזרות, ולוקחות חמש דקות:
- להוציא את שולחן הסלון מהחדר. לא להזיז לצד - להוציא. זה הפריט שגונב הכי הרבה מקום ויוצר הכי הרבה מכשולים.
- להצמיד את הספה לקיר, ולא להושיב עליה ילדים. ילדים על ספה מאחור לא רואים כלום, וילדים על ספה מקדימה חוסמים את כולם. הספה היא למבוגרים.
- מבוגרים בעמידה מאחור, לא בצדדים. הורים שעומדים בצדדים חוסמים את קווי הראייה ומסיחים את הדעת. מאחור - הם רואים מעולה והילדים לא מסתובבים.
תקרה, מנורה, ומופע הריחוף
השיא של המופע שלי הוא קטע הריחוף - שבו ילד יום ההולדת עצמו מרחף באוויר. זה הרגע שהילדים מספרים עליו בגן למחרת, וזה גם הקטע שדורש בדיקה מוקדמת בדירה.
מה שחוסם אותו הוא בדרך כלל לא גובה התקרה. בדירות הוותיקות בגבעתיים התקרה נמוכה יחסית, ובכל זאת זה עובד. מה שכן חוסם הוא גוף התאורה שתלוי בדיוק במרכז הסלון - המנורה השטוחה או הנברשת שיורדת חצי מטר. אם היא נמצאת מעל אזור המופע, היא הבעיה.
הפתרון פשוט: תגידו לי מראש. בשאלון שאתם ממלאים לפני האירוע יש מקום לזה, ואם צריך אני מזיז את אזור המופע חצי מטר או מתאים את הקטע. מה שאני מבקש הוא לא להגיע ולגלות. אפשר לראות איך הקטע נראה בפועל בסרטונים באתר.
שכנים, רעש ושעות - הקוד הבלתי כתוב של בית משותף
זה החלק שהורים בגבעתיים חוששים ממנו יותר מכל, ובצדק. בבניין ותיק עם קירות משותפים, 25 ילדים צורחים משמחה נשמעים היטב בשלוש דירות.
מה שאני מביא איתי זה הגברה מקצועית משלי - וכאן יש פרט שמפתיע הורים: בדירה אני מפעיל אותה בעוצמה נמוכה מאוד. ההגברה בחלל סגור לא נועדה להיות רועשת אלא ברורה, ומיקרופון בעוצמה נכונה דווקא מוריד את הרעש הכללי, כי הילדים לא צריכים לצעוק כדי להישמע ולא צריכים להתאמץ כדי לשמוע. הרעש בדירה הוא הילדים, לא הרמקול.
ומה שכן עובד מול השכנים:
- לעדכן מראש. הודעה בקבוצת הבניין יומיים לפני, עם השעות המדויקות, מונעת 90 אחוז מהמתיחות.
- להזמין את הילדים של השכנים. זה הטריק היחיד שעובד תמיד. שכן שהילד שלו בפנים לא מתלונן.
- לתכנן את השעות נכון. ההמלצה שלי לדירה בבית משותף: להתחיל בין 16:30 ל-17:00, ולסיים לפני 19:00. זה גם נופל טוב על שעות המנוחה, וגם - וזה חשוב יותר - זה השעה שבה ילדים בגילי 4 עד 9 עוד בכוחות. יום הולדת שמתחיל ב-18:00 מסתיים עם ילדים שבורים.
חנייה והעמסה - הפרט שקובע אם נתחיל בזמן
אני אומר את זה בגילוי לב, כי זה משפיע עליכם ישירות: בגבעתיים החנייה היא הסיכון התפעולי הגדול ביותר של המופע. רחובות צרים ופקקים.
אני מגיע עם ציוד, וצריך להעלות אותו. מה שממש עוזר:
- לספר לי מראש באיזו קומה אתם ואם יש מעלית. קומה שלישית בלי מעלית זה בסדר גמור - אני רק צריך לדעת כדי לצאת מוקדם יותר.
- לבקש מאורח שמגיע ברכב לשמור מקום ליד הכניסה לעשר דקות. זה נשמע קטן, וזה שווה רבע שעה.
- לתת לי שעת התחלה מדויקת ולא "בסביבות חמש". אני בונה את הנסיעה סביב השעה שהבטחתם לאורחים.
האירוע עצמו
בדירה קטנה אין לאן לפזר, ולכן הסדר של האירוע חשוב יותר מבכל מקום אחר.
שלוש הערות שחוסכות הרבה עצבים:
- פיצה אחרי המופע ולא לפניו. זו הטעות הנפוצה ביותר. ילדים שאכלו פיצה בהתחלה יושבים על הרצפה עם ידיים שמנות, מפוזרים ומנומנמים, וחצי מהם הולכים לשירותים באמצע. פיצה בסוף מחזיקה אותם בפוקוס ומסיימת את האירוע בנעימות. אגב, יש באתר מחשבון פיצות שיעזור לכם לחשב כמה להזמין בפועל - רוב ההורים מזמינים יותר מדי.
- העוגה אחרי המופע ולא באמצע. הפסקה לעוגה בתוך המופע שוברת את הקצב, ואחרי סוכר קשה להחזיר קהל. טקס העוגה הוא חלק מהמופע שלי והוא מגיע בנקודה הנכונה.
- מתנות פותחים אחרי שכולם הלכו. בדירה קטנה, ערימת מתנות באמצע החדר היא מגנט לילדים ומקור לוויכוחים. תאספו אותן בפינה ותפתחו בערב עם הילד לבד. הוא ייהנה מזה יותר, וגם אתם.
ועוד דבר שחשוב לי לומר להורים: יום הולדת שנמשך שלוש שעות הוא לא יום הולדת מוצלח יותר. שעתיים זה בדיוק האורך שבו ילדים בגילי 4 עד 9 מחזיקים בשמחה. משם והלאה מתחילות הבכיות, וזה חבל דווקא אחרי אירוע טוב.
איפה עוד עושים ימי הולדת בגבעתיים
אם אחרי הקריאה החלטתם שהדירה קטנה מדי - יש אלטרנטיבות טובות בעיר, וכולן עובדות איתי:
| המקום | מתאים ל | מה כדאי לדעת |
| הדירה | עד 25 ילדים | הזול והנוח. דורש סידור נכון של החדר |
| חצר או גינה של בית משותף | 20 עד 40 | לבדוק תאורה לשעות החשוכות ולתאם עם ועד הבית |
| מועדון או מקלט בבניין | 20 עד 35 | פתרון מעולה ומוזל. לבדוק אוורור ותקרה |
| פארק גבעתיים או גינה ציבורית | 25 ומעלה | מרחב פתוח ונעים, אבל צריך חיבור לחשמל או הגברה על סוללה |
| גן הילדים | כל הקבוצה | הכי פשוט לוגיסטית. מתאים במיוחד לגילי 3 עד 5 |
אני מופיע בכל רחבי גבעתיים - בורוכוב, גבעת רמב"ם, שכונות שינקין והעיר הוותיקה - וכמובן גם ברמת גן, בתל אביב ובגבעת שמואל הסמוכות.
ולפי גיל - מה משתנה בחדר קטן
בדירה קטנה הגיל משנה יותר מבמרחב פתוח, כי אין לאן לפזר אנרגיה:
- גילי 4 עד 5: דווקא מרוויחים מהדירה. הקרבה יוצרת ביטחון, והם יושבים צמוד ומרותקים. פירטתי בעמודי קוסם ליום הולדת 4 וקוסם ליום הולדת 5.
- גילי 6 עד 7: צריכים תנועה. בדירה אני משלב יותר קטעי השתתפות ופחות משחקים שדורשים ריצה. ראו קוסם ליום הולדת 6 וקוסם ליום הולדת 7.
- גילי 8 עד 9: רוצים לתפוס אותי. בדירה זה יתרון - הם קרובים, בודקים כל תנועה, וכשהם לא מצליחים לגלות זה מרשים אותם פי שתיים. ראו קוסם ליום הולדת 8 וקוסם ליום הולדת 9.
לפני כל אירוע אתם ממלאים שאלון קצר על אופי הילד - ביישן, שולט, אוהב להיות במרכז או מעדיף לצפות - והמופע נבנה סביב התשובות. זו לא סיסמה: אין אצלנו מופע אחד לכולם.
לסיכום: מתלבטים אם הסלון שלכם מתאים? פנו אליי ונתכנן את יום ההולדת יחד
אני יודע שהתחושה הזאת מלחיצה. אתם רוצים לתת לילד שלכם יום הולדת שהוא יזכור, ובמקביל מסתכלים על הסלון ומחשבים כמה ילדים אפשר להכניס לתוכו בלי שזה יתפרק. אני מבין את הלחץ, את הרשימה שלא נגמרת, ואת החשש שדווקא ברגע הגדול הילד ייבהל או יתעייף. אני לא אבטיח לכם שלא יהיה רעש, ולא אבטיח שאף ילד לא יבכה - אלה ילדים, וזה חלק מהיום.
אבל אני כן מבטיח שאגיע מוכן לחדר שלכם ולא לחדר תיאורטי. אשאל אותכם מראש על הקומה, על המעלית, על המנורה שבמרכז הסלון ועל אופי הילד, ואתאים את המופע לפי התשובות. אעמוד בזמנים, אביא את ההגברה שלי ואפעיל אותה בעוצמה נכונה, ואדאג שכל ילד בחדר יראה - גם זה שיושב בשורה האחרונה.
ואם אחרי שנדבר יתברר שהדירה קטנה מדי, אני אגיד לכם את זה בכנות ואציע חלופה. אין לי אינטרס להיכנס למופע שלא יצא טוב. אל תתלבטו על זה לבד - פנו אליי עוד היום ונתכנן יחד יום הולדת שיעבוד בדיוק בסלון שלכם.
קוסם בערים נוספות: קוסם בתל אביב | קוסם לילדים ברמת גן | קוסם בחולון | קוסם בפתח תקווה | קוסם בקרית אונו | קוסם בראש העין | קוסם בראשון לציון