קוסם בבת ים: איך מתעדים יום הולדת בלי להרוס אותו

יש שאלה אחת שאני מקבל אחרי מופעים יותר מכל שאלה אחרת, והיא לא מגיעה לפני האירוע אלא יום אחריו: "יש לך במקרה תמונה של רגע הריחוף? לי יצא מטושטש".

זה קורה כל הזמן, וזה לא עניין של ציוד. אחרי אלפי מופעים אני יכול להגיד שהסיבה כמעט תמיד זהה: ההורים עמדו במקום הלא נכון, בשעה הלא נכונה, עם וילון סגור. הם פספסו בדיוק את הרגע שבגללו הזמינו קוסם לילדים מלכתחילה.

אז אם אתם מתכננים יום הולדת בבת ים, הנה מה שלמדתי על הצד הזה, שאף אחד לא חושב עליו מראש.

קווי ראייה קובעים גם את המופע וגם את התמונות

לפני שמדברים על צילום, צריך לדבר על ישיבה, כי אלה אותה בעיה. המבנה שעובד הוא חצי גורן: קשת סביב אזור המופע, לא שורה ארוכה ולא מעגל סגור. שלוש שורות עומק לכל היותר, הקטנים על הרצפה מקדימה, הגדולים על ספות וכיסאות מאחור.

למה זה חשוב לתמונות? כי בסידור הזה נוצר ממילא שביל ריק בצד, וזה בדיוק המקום שממנו יוצאות התמונות הטובות. בסידור של שורה ארוכה אין שום נקודה שממנה רואים גם את הילד וגם אותי, ואז ההורה מסתובב כל המופע ומחפש זווית, ובדרך חוסם ילדים.

בדירות הטיפוסיות בבת ים, שרבות מהן בבניינים ותיקים עם סלון מלבני, זה אפילו יותר קריטי. השטח המינימלי שאני צריך הוא כשני מטר על שניים, וזה כמעט תמיד מסתדר. מה שלא מסתדר לבד זה הסידור.

איפה לעמוד עם הטלפון, ואיפה ממש לא

שלושה כללים פשוטים שמשנים הכול:

• עמדו בצד, לא מאחוריי ולא מולי. מאחוריי תצלמו את הגב של הילדים. מולי אתם חוסמים את קו הראייה של שורה שלמה.
• אל תתקרבו באמצע קטע. כשהורה קם ומתקדם, חצי מהילדים מסתובבים להסתכל עליו. הקשב נשבר, ואי אפשר להחזיר אותו באמצע.
• אדם אחד מצלם, לא ארבעה. סכמו מראש מי המתעד. ארבעה הורים עם טלפונים מייצרים ארבע סדרות בינוניות ושום סדרה טובה.

התובנה שאי אפשר לנחש מבחוץ: ילד בן חמש מסתכל על המצלמה שמכוונת אליו, לא על הקוסם. ברגע שהוא רואה את ההורה מצלם מקרוב, הוא עובר למצב "הצגה" ומפסיק להגיב באמת. זו הסיבה שהתמונות הכי יפות הן תמיד מרחוק.

אור: שתי טעויות שחוזרות בכל אירוע

הראשונה היא פלאש. הוא משטח את התמונה, מסנוור ילדים, ובחדר קטן הוא גם מפריע למופע עצמו. בתאורת סלון רגילה התמונות ייצאו טוב יותר בלעדיו.

השנייה היא דווקא ההפך: וילונות סגורים. הרבה הורים סוגרים תריסים כדי "ליצור אווירה", ואז החדר חשוך והטלפון מייצר רעש. אם האירוע מתקיים לפני השקיעה, השאירו אור טבעי שנכנס מהצד, לא מאחורי אזור המופע. ילד שמצולם כשהחלון מאחוריו ייצא צללית.

בבת ים זה שווה תשומת לב מיוחדת, כי בדירות שפונות מערבה לכיוון הים השמש של אחר הצהריים נכנסת חזק מאוד. אם זה המצב אצלכם, שווה להושיב את הילדים כך שהחלון יהיה בצד שלהם ולא מאחוריהם.

שלושה רגעים ששווה לתעד, ואחד שעדיף לחיות

הרגע	למה הוא שווה	מאיפה לצלם
הילד עולה לראשונה לקדמת המופע	הבעת הפנים של ההיסוס ואז ההחלטה	מהצד, בגובה הילדים
הקהל בדקה השיא	שלושים ילדים עם אותה הבעה, זו תמונה שאי אפשר לביים	מאחורי אזור המופע, לכיוון הילדים
מופע הריחוף	השיא של האירוע ומה שהילדים זוכרים חודשים אחרי	מהצד, רחב, בלי זום. לא להתקרב
טקס העוגה	זה הרגע שבו כדאי להניח את הטלפון ולהיות שם	תנו למישהו אחר לצלם

השורה האחרונה היא לא עצה רגשית, היא מעשית. טקס העוגה קצר, הילד מחפש את העיניים שלכם, ואם אתם מאחורי מסך הוא לא מוצא אותן. זה הרגע היחיד במופע שבו נוכחות שווה יותר מתיעוד.

מופע הריחוף: הצילום שכולם רוצים

בסוף המופע ילד יום ההולדת מרחף באוויר. זה הקטע החתום שלנו, וזה גם הצילום שהכי הרבה הורים מפספסים, כי הם מתקרבים כדי "לתפוס טוב" ואז מקבלים פריים חתוך.

מה שעובד: להישאר רחוק, לצלם רחב, ולצלם וידאו ולא סטילס. אחר כך אפשר לחלץ פריים טוב מהווידאו. אפשר לראות איך זה נראה כשזה יוצא כמו שצריך בסרטוני המופעים שלנו.

כשהטלפון נכנס בין הילד למופע

בגילים הגדולים יותר יש תופעה נוספת: ילדים שמצלמים את עצמם. בן שמונה או תשע שמחזיק טלפון במופע לא רק מפספס אותו, הוא גם מושך אליו שלושה ילדים אחרים.

מה שאני מבקש מההורים זה פשוט: שהטלפונים של הילדים יהיו בצד בזמן המופע. אין צורך בהכרזה דרמטית, מספיק לאסוף אותם בכניסה. זה אחד ההבדלים המוחשיים בין מופע לגיל 6 לבין מופע לגיל 9, ואפשר לקרוא על ההבדלים האלה גם בעמוד ההפעלה ליום הולדת 8.

בת ים: דירה, טיילת או פארק

בעיר יש שלושה סוגי מקומות שבהם אני מופיע הרבה, ולכל אחד יש השלכה ישירה על התיעוד:

• בדירה. הכי נפוץ, והכי נוח לצילום בגלל התאורה היציבה והמרחק הקצר. צריך רק לסדר נכון.
• בחצר או בגינה משותפת. אור טבעי מצוין, אבל צריך לשים לב לכיוון השמש ולרוח. הגברה הופכת כאן לחובה, כי הקול נבלע בחוץ.
• במרחב ציבורי כמו פארק או סמוך לטיילת. יפה מאוד, אבל אין גבולות טבעיים לקהל ואין נקודת חשמל. צריך לתכנן מראש איפה הילדים יושבים ומה עושים אם מצטרפים ילדים מבחוץ.

אם אתם מתלבטים בין בית לבין מרחב פתוח, ההשוואה המפורטת בעמוד של חולון נכנסת לזה לעומק. פרטים על פארקים ומתקנים ציבוריים בעיר אפשר למצוא באתר עיריית בת ים.

שלושים הדקות שאחרי המופע

זה החלק שאף אחד לא מתכנן, ושהורים מגלים בדיעבד. אחרי שהמופע נגמר יש חצי שעה של ירידה: הילדים מתפזרים, הילד שחגג עייף, וההורים מתחילים לאסוף. זה גם הזמן שבו נופלות התמונות הכי טובות של הילדים ביחד, כשהם כבר רגועים.

שתי עצות: אל תזמינו את ההסעות לדקה שבה המופע נגמר, תנו רבע שעה. ואם אתם רוצים תמונה קבוצתית, זה הזמן, לא ההתחלה. בהתחלה אף אחד לא מסתכל למצלמה.

יש עוד דבר אחד ששווה לדעת: הילד שחגג בדרך כלל לא מבין שהאירוע נגמר, והירידה הזו קשה לו יותר מכל רגע אחר ביום. אם יש משהו שנשמר לסוף, מתנה קטנה או זמן שקט אתכם, זה המקום הנכון להשתמש בו.

איפה אני מופיע בבת ים

אני מגיע לכל אזורי העיר, מרמת יוסף ורמת הנשיא ועד השכונות הסמוכות לטיילת, לדירות, לבתים ולמרחבים ציבוריים. אני מופיע גם בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים בעיר.

מבת ים אני ממשיך בקלות גם לערים הסמוכות, ויש עמודים ייעודיים לקוסם בחולון, לקוסם בתל אביב ולקוסם בראשון לציון.

מה כולל המופע

המופע נמשך כשעתיים וכולל קבלת פנים, המופע הגדול, שלב המשחקים, טקס עוגה חגיגי ומתנת קסם לכל ילד. אנחנו מגיעים עם הגברה מקצועית משלנו. אין אש, אין חיות, אין אביזרים מסוכנים ואין קטעים מפחידים. אם יש ילד עם רגישות לרעש, קשיי קשב או חרדה, תעדכנו מראש ונתאים. אפשר לקרוא המלצות מצולמות של הורים ולראות מי אנחנו.

לסיכום: סדרו את החדר, ואז תצלמו פחות

אם תעשו דבר אחד מכל המאמר הזה, שיהיה סידור הישיבה. הוא משפר את המופע, הוא משפר את התמונות, והוא היחיד שצריך לעשות לפני שהילדים נכנסים. את כל השאר אפשר לתקן תוך כדי.

מתכננים יום הולדת בבת ים? דברו איתי ונעבור יחד על המקום, הסידור והשעה לפני שהתאריך מתקרב.